אלבום תמונות
אהבנו אותו...
אף על פי שבגלל הנסיבות, היה זה לרוב מרחוק... הוא בשמיר ואנחנו כאן במעברות, בימים שבהם לא היה מקובל לקחת רכב ולצאת לטיול כל שבת.
הוא הגיע אלינו נער צנום וחרד... קצת שחרחר וקצת מגמגם ואשר מצא חן בעינינו: הזהירות שלו, הרצינות שלו ואפילו הגימגום... אהבנו אותו בלי חשבון וגם הוא החזיר לנו אהבה. לדעתי, זו היתה תכונה משפחתית, מין "גֶן" שכזה...
ואז, בגלל נסיבות החיים, נפרדנו. הוא יצא עם טובה לרוזה וניסן בשמיר. ואנחנו, אנחנו נשארנו לבד...
וחבל. לא זכינו לראות כיצד העלם מהיר התנועה הופך לאדם שקול והחלטי. לא זכינו לראות כיצד הגביה קומה והרחיב כתפיים. אבל כשנפגשנו - לעיתים רחוקות מידי - ושבנו להכירו וחזרנו לאהבו אותו.
ביוני 67 ירד המסך, ולא יועילו הסברים, התנצלויות, רגשות אשמה ורגשות כאב - הוא איננו עימנו וההפסד כולו שלנו - ושוב לא נראה לעולם כיצד עולה החיוך בעיניו השחורות. או כיצד מרצינים הפנים ונעשים ארוכים, ארוכים.
אהבנו אותך - יורקה!
יורם גרינבלט, 1/97, מעברות