אלבום תמונות
נעטף הים בערפליו
עת הרוח שורקת בחורש
והרעים הים בגליו
עת ירח עולה במרום
תם יום עלי אדמה.
יום עמל, סבל, ואפשר גם שמחה.
שוב פרק ההלך תרמיל משכם
וצנח לפוש בצידי החורש.
ראשו שח על חזהו...
דמעות חונקות בגרונו
כה בודד...
כה עזוב...
מיותם...
והרוח מחרישתהו ביללה
סואן הים בגליו
ורוטט כנחבא לו הסהר ממעל.
ומנגד, על צלע ההר, מדורה נצחת
ושירת נערים ברינה קולחת
וההלך מביט ומגיד בראשו
ולפתע, קורנות פניו מנחת.
הוא קם ונגש, השירה נאלמת
ורגע לאחר, היא גועשת במרץ
וממעל, בחזקה, בוקעת וגוברת
שירתו של ההלך, שירה נאדרת.
כלום בודד לו הזר?
כלום חייו הם רק סבל?
והחושך מהדק זרועותיו
רגע הים מזעמו
מחייך לו ירח במרום.
אשר אליעד