טוראי שרגא סליג ז"ל

אלבום תמונות

הלבנונים בחרו לחדור לגליל בציר מלכיה, המרכזי שבשלושת הצירים הנמשכים מלבנון ארצה. ציר זה עשוי היה להביאם לגליל המזרחי ללא היתקלות ביישובים יהודיים, ואף אפשר להם להצטרף לאחר-מכן להתקפה הסורית-עיראקית המתוכננת לעבר חיפה. לקראת החדירה דרך מלכיה ריכזו הלבנונים בגזרה זו שני גדודי חי"ר ופלוגת שריון, וכן יחידות מ"צבא ההצלה".
הגנת 'אצבע הגליל' מפני פלישה לבנונית ממערב ומפני פלישה סורית ממזרח הוטלה על חטיבת 'יפתח'. היא נתפנתה לכך רק יום לאחר שחרורה של צפת, ב-2ו במאי. בו-ביום הגיעה לחטיבה הפקודה הבאה: "1. עליך לכבוש את נבי-יושע, קדיס ומלכיה...; 2. עליך להרוס מיד את כל הגשרים שבמבואות מלבנון ומסוריה: ממלכיה ועד צפונית לים כנרת; 3. עליך לרכז את מרבית כוחותיך מיד עם גמר הפעולות הנ"ל בסביבות ראש-פינה - אילת-השחר, ולשמש כוח נייד רזרבי לפעולה מיידית נגד הפולשים מצפון, מזרח וצפון-מערב".
קשי הכיבוש של מצודת נבי-יושע היה ידוע לחיילי החטיבה, אשר כ"ו מלוחמיה נפלו בשתי התקפות קודמות על המצודה (15 ו-20 באפריל 1948), אף זאת, יחידות החטיבה נזקקו להתארגנות כלשהי לאחר המאמצים והאבדות שנדרשו לשחרור צפת. מצד שני, ניתן היה להניח כי לכשתיפול מלכיה, שבעורף נבי-יושע ומעליה, תיפול אף המצודה עצמה.
ביום 14 במאי הגיעו ידיעות על תנועות צבא לבנון לעבר דן מזה ולעבר מלכיה מזה. בו בלילה יצא הגדוד הראשון של הפלמ"ח ברכב לעבר מלכיה. החיילים ירדו מהמכוניות בבקעת חולה מול יסוד-המעלה והחלו להעפיל בשבילי ההר התלולים לאזור רמות נפתלי, כשכל ציודם נישא על גבם. בשל טעויות ניווט נתאחר הכוח וההתקפה נדחתה ללילה הבא. הגדוד נשאר במקומו בשטח, ברכס שממזרח למלכיה, התארגן להגנה והסתווה. בליל 15-19 במאי יצא הגדוד להתקפה. פלוגה אחת - פל' א' (חקה) כבשה בקלות את מחנה הצבא מלכיה מדרום לכפר, הפלוגה השנייה - פל' ד' (שייקה גביש) שתקפה את הכפר נתקלה בהתנגדות קשה והצליחה לכבוש רק חלק מהכפר ואת המשלט שממזרח לו (כיום הר מלכיה). פלוגה שלישית כבשה את תל קדש. מחלקה אחת (הכשרת מעוז) ועמה "כיתת נ"ט" (מטול פיא'ש ורובה נ"ט) נערכה מדרום למחנה לחסימת הכביש, המוביל לסעסע וללבנון.
עם אור ראשון החלה היערכות להתקפה של כוחות אויב גדולים מצבא לבנון, "צבא ההצלה" ומקומיים, שכללו גם שריון וארטילריה. שטחי הכינוס היו מצפון וממערב למלכיה.
מפקד מחלקת החסימה, שהיתה בעמק הפתוח, ביקש אישור להתמקם על משלט, ומשהגיע האישור נע מיד כ-800 מ' לאחור והתמקם על גבעה מדרום למחנה הצבאי, שאבטחה את אגף הכוח העיקרי וחלשה על ציר הגישה של האויב.
עד מהרה פתחו הלבנונים בהתקפת-נגד נמרצת בסיוע שריון וארטילריה. השריוניות חיפו מקרוב על הסתערות החי"ר. מרגמת "הדוידקה" של הגדוד ה-1 הופעלה לעבר השריוניות, שהגיעו לפאתי הכפר והצליחה להדפם, אולם ההסתערויות נמשכו גלים-גלים. פלוגה ד' תוגברה בכיתת המק"ב של מחלקת "מעוז" וכללה 2 מקב"ים, 4 מקלעים ו-4 מרגמות קלות; אך אש האויב היתה עדיפה פי-כמה. פגזי "השרפנל" המתפוצצים באוויר שירו תותחי האויב הרבו את מספר נפגעי "יפתח" בשל הקושי להתחפר בקרקע הסלעית. לבסוף הגיעו הלבנונים לטווח כ-80 מ' מהכוח בכפר מלכיה והקיפוהו משלושה עברים. הפלוגה נאלצה לסגת, תחת אש ארטילרית, למשלט הסמוך. במהלך הנסיגה היו גילויי גבורה רבים.
לחץ הלבנונים נמשך. הלבנוניים כבשו את כל המחנה וחלק מהכפר. מ"פ א', שחייליו נסוגו ראשונים, קיבל פקודה להגיע לכפר ולקבל את הפיקוד ממ"פ ד' שנפצע ברגלו. כאשר הגיע לא הצליח לארגן את הכוח המתמוטט. בשעות הצהריים קיבל הכוח העיקרי אישור לסגת. שתי הפלוגות נסוגו בשטח הפתוח לעבר המשלטים העורפיים, כשני ק"מ מזרחה. בשדה הקרב נותרו מחלקת "מעוז חיים" שחסמה מדרום למלכיה וחיפתה על הנסיגה והפלוגה בקדיס. מח' מעוז הותקפה משלושה כיוונים ע"י צבא ההצלה. את רוחה עודדו שני מעשי גבורה. "איצלוך" הנכה זחל תחת אש כבדה והצליח להביא מגב סמוך שתי קסדות מלאות במים. המים עוררו את הלוחמים המיובשים. בצהריים הגיע רובקה, שפינה פצוע לתאג"ד ברמות נפתלי ושב לחזית עם 4 מימיות לחבריו. בשעה 16:00 היו למח' מעוז 4 הרוגים ו-10 פצועים. אישור הנסיגה ניתן רק לאחר שהערבים הגיעו לטווח מגע. בנסיגה נהרגו 3 חיילים נוספים. הפלוגה שבקדיס נסוגה בחשיכה. למחרת, 16 במאי, ערכו הלבנונים התקפה עזה על קדיס, אולם מצאוה ריקה.
בליל 16-15 במאי יצאה פלוגה מגדוד 'הגליל' לגשר הליטני, הנמצא כ-10 ק"מ בתוך הלבנון, בשטח מבותר וקשה לתנועה. הזקיפים הוכרעו בנקל והגשר הגדול נהרס כליל. הוא תוקן רק כעבור שבועיים ימים, ובינתיים הופרעה תנועת הצבא הלבנוני לעבר מטולה. פיצוץ הגשר אף עורר את הלבנונים שייתנו דעתם על אבטחת יעדים שבעורפם תוך ריתוק כוחות מתוך צבאם הקטן.
כעבור שבועיים ניסה צה"ל לכבוש את מלכיה בשנית. אור ל-29 באוקטובר הועלתה אל קיבוץ מנרה שיירת משוריינים של חטיבת "יפתח", שהוסוותה כשיירת אספקה רגילה. היא עברה באורות כבויים בקטע כביש לבנוני ופנתה לעבר מלכיה. בינתיים ערך כוח אחר התקפת הטעיה על מלכיה. המפקד הלבנוני במלכיה דרש תגבורת. ההנחה היתה, שהשיירה המוסווית תיראה בעיניו כתגבורת המיוחלת, ואמנם כך היה. השיירה הישראלית עברה כמה כפרים לבנונים ללא הפרעה, אך סמוך לעיתרון נתקלה בתגבורת הלבנונית. בקרב שהתפתח סבלו הלבנונים אבדות כבדות ונסוגו. לאחר נסיעה של כ-15 ק"מ בכביש הלבנוני הגיעה השיירה אל מלכיה במפתיע, מן העורף, ובהתקפה משולבת של שני הכוחות נכבש הכפר.
בתחילת יוני עזבו כוחות יפתח את המקום ומסרוהו לידי יחידות חטיבת "עודד" - החטיבה החדשה שהתארגנה להגנת גוש תל-חי.
ב-6 ביוני הסתער שוב כוח לבנוני גדול על מלכיה וכבשה מידי יחידה של חטיבת "עודד". בקרב היו לצה"ל נפגעים רבים וביניהם 3 נעדרים שלא נמצאו עד היום. כוחות צבא ההצלה זרמו דרך פירצת מלכיה לעבר מרכז הגליל המאוכלס ערבים.
ב-30 באוקטובר 1948, במסגרת מבצע "חירם", תקף כוח מחטיבה 7 את מלכיה מדרום, מכיוון בלתי-צפוי כי החיילים הלבנונים שהחזיקו בכפר היו ערוכים להגן עליו מפני התקפה ממזרח. הכפר נכבש סופית.
בשנת 1949 נוסד במחנה הצבאי במלכיה בידי משוחררי הפלמ"ח הקיבוץ מלכיה, שמקור שמו הוא משמרת הכוהנים מלכיה, שהתיישבה כאן לאחר חורבן הבית השני.

מתוך הספר "בעקבות לוחמים"
מאת ההיסטוריון אריה יצחקי.