קורות חיים
בנם של טסרו ואדהנני. נולד בחודש ניסן תשמ"ב (אפריל 1982) בכפר צ'רה שבאתיופיה למשפחה ברוכת ילדים. אח של וורקנך, מטוקו, מוטי, ממו, מיקי, למלם אילנה, פטלאו יוני וצייה.
אלמנאו דני גדל והתחנך בכפר צ'רה שבאזור העיר גונדר באתיופיה. ילד פיקח, חכם ומיוחד, כבר בילדותו המוקדמת קיבל את תפקיד שומר הכבשים ורועה הצאן. מגיל צעיר מאוד התעמק ביהדות וחלם על ארץ ישראל, וכדברי אחותו בכל עת נהג לשיר שירים ישראליים שהכיר.
בגיל תשע עלה ארצה עם משפחתו ב"מבצע שלמה" – מבצע עליית יהודי אתיופיה בשלהי חודש מאי 1991. תחילה גרו בבית מלון בטבריה ששימש למגורי עולים חדשים, וכעבור שנה עברו לשכונת הקרוואנים בחצרות כוח. שלוש שנים לאחר מכן השתקעה המשפחה ביהוד.
הודות לחוכמתו, לכישוריו החברתיים ולמהירות שבה רכש את השפה העברית הסתגל בקלות לחייו החדשים בארץ. מאחר שבלט מאוד בסביבה, היו אחיו ואחיותיו מוכרים כ"אחים של דני".
כנער רצה לנצל את זמנו הפנוי ולמצוא לעצמו תעסוקה. הוא מצא עבודה, עבד בחופשות, חסך כסף, וחלק ממשכורתו העביר להוריו כדי לסייע בפרנסת המשפחה.
בגיל ארבע-עשרה בחר ללמוד בתנאי פנימייה בכפר הנוער הדתי "כפר חסידים" הסמוך לקריית אתא, בעקבות אחיו מאמו ואחותו אילנה שלמדו גם הם בפנימיות. מדי שבועיים חזר לחופשת סוף שבוע בבית.
בפנימייה התאקלם היטב, בלט כנער נבון שתמיד חושב צעד אחד קדימה לפני כולם. בכל מקום הצטיין והצליח, וסוּפר שהיה קרן האור של משפחתו.
בשעות הפנאי התאמן בריצה, עד מהרה השתתף בתחרויות וזכה לא אחת במקום הראשון. גם משחק הכדורגל היה חביב עליו.
טרם גיוסו קיווה לשרת ביחידה מובחרת, ולאחר שהתגייס לצה"ל ועבר גיבוש, שובץ לסיירת "אגוז" בחטיבת "גולני" של חיל הרגלים. את הטירונות המפרכת סיים בהצלחה, והמוטיבציה הגבוהה שלו סחפה גם אחרים.
במהלך השירות עבר קורס מדריכי קרב מגע ב"מכון וינגייט", עסק בכך ביחידתו והוכר כ"בעל כושר הדרכה רציני", כפי שכתבו מפקדיו. הם ראו בו לוחם מקצועי וחברותי בעל שיעור קומה עם מוסר עבודה גבוה. הוא התקדם לדרגת סמל, וקורס קצינים היה היעד הבא שלו.
בחודשים מרץ עד מאי 2002 השתתף במבצע "חומת מגן" בשטחי יהודה ושומרון, מבצע צבאי שנועד לפגוע בתשתיות טרור ולעצור את גל הפיגועים שהתעצם בתקופה זו של האינתיפאדה השנייה. בתקרית קשה בטול כרם נהרג סמל ראשון אדוארד (אדי) קורול, חברו הקרוב מאז הגיבוש לסיירת "אגוז", ובתקרית אחרת ברמאללה נהרג לנגד עיניו מפקדו, סגן בעז פומרנץ.
התקריות ערערו את החוסן הנפשי שאפיין אותו. דני הראה סימני מצוקה אחרי נפילת חבריו, והועבר לאשפוז בבית החולים "הדסה עין כרם" בירושלים. הוא אובחן כסובל מהלם קרב והוכר כנכה צה"ל.
לאחר שהשתחרר מצה"ל המשיך להרגיש חיבור לצבא, לחטיבת "גולני" ולסיירת "אגוז". במלחמת לבנון השנייה בקיץ 2006 ובמבצע "צוק איתן" בקיץ 2014 נסע לתמוך בחיילים על הגבול וקנה להם כיבוד כדי לעודד את רוחם. את רכבו עיטר בסמל החטיבה.
נתינה וערכי המשפחה היו נר לרגליו של דני – טוב לב ואהבת אדם אפיינו אותו, חשוב היה לו לשמח אחרים ולגרום להם אושר, והוא נהג בכבוד רב כלפי אנשים מבוגרים. הִרבה לתרום מזמנו ומכספו, בין היתר תרם אלפי שקלים לבתי כנסת. ניחן באופטימיות, לא התלונן ולא סיפר על קשיים, וכשנשאל לשלומו ענה באופן טיפוסי "כבר טוב" במקום "יהיה טוב". "אדם שאי אפשר לתאר במילים", סיפרה אחותו, "אהב לתת ולא לבקש. הסתכל תמיד על הטוב, חייך והוקיר תודה על מה שיש". הודות למעלותיו היה אהוב על סובביו ורכש חברים קרובים שליוו אותו.
אלמנאו דני נגוסה נפטר ביום ח' באדר תשע"ה (27.2.2015), בן שלושים ושלוש בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין ביהוד. הותיר הורים, אחים ואחיות.על מצבתו חקקו אוהביו: "היית לנו עולם ומלואו ותישאר בלבנו לעד"