טוראי חיים טלר ז"ל

זוכר אני איך נכנס חיימק'ה למשרדנו במזכירות חברת- החשמל ביום עבודתו הראשון, כשהוא מחייך בלבביות לכל הנוכחים.
כבר בימים הראשונים לעבודתו גילה התענינות בכל הסובב אותו במשרד;בספרי הרשום;בתיקיה ובסדרי העבודה. רצה לדעת וללמוד הכל, ולא נלאה לשאול ולחקור בכל דבר. לא עבר זמן רב וחיים התמצא בכל העניינים ומילא בשמחה כל עבודה שהוטלה עליו. עוד בהיותו נער בן 16 נמסר לו התפקיד האחראי של סדור כל עניני הדואר היוצא, קבלת דואר וכן הקשר עם כל מקומות העבודה של החברה הפזורים על פני העיר כולה. במסירת תפקיד זה לנער היה משום הערכה לתבונתו, יכולתו ואמון ביושרו ונאמנותו. בעבודתו שבחלקה היתה דומה לזו של "מזכיר חוץ" סידר עניניהם של עשרות רבות מעובדי החברההרתוקים למקומות עבודתם.
הוא היה צנוע ועם זאת חפשי בהליכותיו ומיושב בדעתו, ותכונות אלו חבבוהו על הכל.
חיימק'ה חתר להשתלמות
ישב על ספסל הלמודים בשעורי ערב אחרי יום עבודתו, ותודות לשקדנותו עמד בהצלחה בבחינות לתעודת בגרות תוך תקופה קצרה מן הרגיל. הוא מצא זמן לכל, ללמוד, לעסוק בספורט וגם להיות פעיל בגדנ"ע ובהגנה שאליהם השתייך מילדותו.
כאשר פרצו המאורעות לאחר ה - 29 בנובמבר היה בין הראשונים שהצטרפו לשורות המגינים. לא פעם היה מגיע למשרד בבוקר ישר מן העמדות כשהוא עייף ויגע, אך בעיניו תמיד ברק אושר של מי שעשה חובתו. כשהייתי מזהירו לבל יהיה פזיז ושישמר לנפשו היה משיב בבת צחוק של בטול: "החיים הם אפס, - רק כדור אחד וחסל".
כשהמתיחות גברה והלכה התכונן חיים ביתר רצינות לקראת הבאות. השתתף בקורס לאלחוטאים שנמשך כחודש ימים. כשחזר, הוצ לו תפקיד במערכת ההגנה של חיפה העיר אך דבר זה לא סיפק אותו כי רצה לפעול במרח החזית. הוא יצא לעמק הירדן והשתתף במערכה שבלמה את הפולשים מסוריה ועבר הירדן. בפעולה נגד כפ ערב זביח, לרגלי התבור, נפל עם ט"ז חבריו, רק מספר שבועות לאחר שהתגייס.
אפרים נ.